בס" ד
סרבנות גט והשלכותיה – האם ניתן להתמודד עם הסנקציות?
במאמר זה נשתדל לסקור בקצרה את התופעה הכאובה של סרבנות הגט, השלכותיה והמסתעף. כידוע לכל, ישנם בארץ כיום, היו בעבר ומן הסתם יהיו גם למרבה הצער בעתיד – 'סרבני וסרבניות גט'. גברים ואף נשים – המסרבים ומסרבות ליתן גט או לקבל גט ובכך לשחרר את בן זוגם לחייו החופשיים – כאשר סירוב עיקש זה נעשה למרות שבה"ד פסק להלכה כי אלו מחויבים להתגרש וחמור מכך – בן / בת הזוג במציאות מסרבים בכל תוקף לרצות לשוב ולחיות עם הסרבן או הסרבנית – אך אלו מתעקשים, כאשר ברוב רובם של המקרים – מדובר בנקמנות אישית וברצון לאמלל את הזולת, כידוע.
כנודע, ראשון הנלחמים בסרבנות הגט היה רבינו יעקב תם – מבעלי ה'תוספות' – מפרשי התלמוד, שפסק בספרו 'ספר הישר' ) סי' כ"ד( בתשובה הלכתית ידועה הקרויה 'מקול מחצצין' – כי אף בעל שאין עילה הלכתית לכופו למעשה בשוטים לתת גט אך הוא מ ח ו י י ב לעשות כן מבחינה הלכתית, והוא מסרב – דינו שלא יאכילוהו ולא ישקוהו, לא יעסקו עימו במשא ומתן ולא יביאו אותו לקבר ישראל ועוד הרחקות רבות וחמורות – כאשר ר"ת מסייג את דבריו בסיומם כי הבחירה בידי הרבן ליתן גט ולהסיר העיצומים מעליו ומאחר שלא עושה כן – אין לו להלין אלא על עצמו.
במשך השנים נקראו 'סנקציות הלכתיות' אלו בהלכה – "הרחקות דר"ת".
במערכת בה"ד הרבניים – שהייתה פעילה כבר כידוע עוד לפני קום מדינת ישראל בזמן שלטון המנדט הבריטי – היו הרכבי בה"ד מטילים הרחקות אלו על סרבני גט רבים מאז ומעולם.
בשנת 2015 פסק בה"ד הרבני האזורי בחיפה כי שני גברים מחויבים לתת גט לנשותיהם מטעמים הלכתיים שונים. הללו סרבו, ובה"ד הטיל עליהם 'הרחקות דר"ת' בגין סרבנותם.
אלו עתרו לבה"ד הגדול לערעורים בירושלים – לביטולן של 'הרחקות' אלו – כאשר טענה מעניינת בפיהם; סמכותו של בה"ד הרבני ע"פ חוק היא מכוח החוק – ואילו החוק – אינו 'מכיר' בסנקציות 'הלכתיות' אלו כנגד סרבני גט – אלא אך בסנקציות אחרות, עליהם נרחיב במאמרים הבאים בעזה"י.
בה"ד הרבני הגדול דחה כמובן את העתירה בנימוק כי בה"ד הרבני שואב את כוח פסיקתו מן ההלכה – כשזו – מאפשרת את הסנקציות, כאמור .
הגברים לא אמרו נואש ועתרו לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ כנגד בית הדין הרבני הגדול בחושבם כי בית המשפט העליון – סמל החוק – לכאורה – יכריע אכן כי אין סמכות לבה"ד להטיל סנקציות שאינם מוכרות בחוק .
אולם, בית המשפט העליון הפתיע ובפסק דין ארוך ומנומק היטב המשתרע על פני כמה וכמה עמודים שניתן בדיוק לפני תשע שנים – בעיצומו של חורף ה'תשע"ו – 2016 פסק כי ישנה סמכות לבה"ד הרבני האזורי להטיל 'הרחקות דר"ת' אלו – אף במסגרת החוק – והגם שמקורם של סנקציות אלו הינם מן ההלכה בלבד.
בית המשפט העליון הפתיע – הביא את לשונו של ר"ת והרחיב במסגרת ההלכתית בעניין כאשר הוא מציין ללא הרף כי פסקי הלכה אלו מקובלים עליו אף במסגרת החוק בשל חומר הפסול בתופעה הבזויה של 'סרבנות גט'.
לסיכום: סרבני וסרבניות גט רבים סבורים כי סרבנותם הינה נושא חוקי 'טהור' וכי לא תהיה להלכה מקום במסגרת הגבלות נגדם. ממאמר זה עולה כי טעות מרה בידם ובידן – ועוד לפני השימוש במגבלות החוק הקשות על סרבנות גט – הם עתידים להיות וגבלים בהגבלות משמעותיות לעיתים אף במסגרת ההלכה שכאמור – גובתה באמצעות החוק.
