בס"ד

'שלום בית' – המקום, הזמן, הכנות והסיכוי .

כידוע לכולם ולכולן, בבית הדין הרבני – ודווקא בבית הדין הרבני, קיימת הזכות הן לגברים והן לנשים לתבוע תביעה הקרויה 'שלום בית'. בקרב הציבור הרחב קיים, ובצדק, בלבול רב בקשר למילים אלו; 'תביעה' ? ל 'שלום בית'? והלא לכאורה המושג "תביעה" והמושג "שלום בית" רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. תביעה – עניינה ריב וויכוח ומדון ואילו שלום בית כשמו כן הוא – שלום הוא? !

במאמר זה נשתדל להרחיב את היריעה – מצד אחד בתמצות ובבהירות ומצד שני להשתדל ולעשות סדר בסוגיה זו .

ידועה המליצה שנאמרה בשם רבים מדייני ישראל עוד בדור הקודם, כי "שלום בית – עושים בבית ולא בבית הדין".. מחקר שערך בשנה האחרונה 'מכון רקמן' – בהתבסס על איסוף נתונים פשוט ממאגרי בה"ד רבניים השונים העלה את התוצאה הידועה מראש כי מבין מאות )!( התביעות לשלום בית שהוגשו בשנת 2023 , למשל, בבתי הדין הרבניים – 'התקבלו' בפועל רק.. 2% מהתביעות! הוי אומר – סדר גודל של 20-30 תביעות התקבלו.. הסיבה פשוטה וברורה שכן כאמור אף זוג החווה התמודדויות משמעותיות בענייני שלום ביתו מכל סיבה שהיא לא סבור שבה"ד הרבני הינו 'מרכז לגישור זוגי'.. בית הדין הרבני נועד – בעיקרו – לפירוק התא המשפחתי בצורה הנכונה והבריאה ע"פ ההלכה, החוק והאנושיות, למרבה הצער, אך בבחינת "ההכרח לא יגונה". אמנם, לא לפתור בעיות של שלום בית. .

אמת הדבר כי ע"פ ההלכה והיהדות הצרופה מחובתו הגמורה של דיין שלא לפרק בית בישראל – לולי שישנן סיבות המחייבות כן ע"פ דין – רק משום שרצון הצדדים לכך, וגם בתקנות בתי הדין הרבניים נקבע כי אל לבה"ד ליתן פסק דין לסידור גט על אף שהצדדים התייצבו בפני בה"ד ומצהירים כי ברצונם 'לפרק' את התא המשפחתי מבלי שנוכחו לדעת בוודאות כי אין כל סיכוי לשלום בית וכו'.

והדברים מפורשים יותר כבר במקורות חז"ל – בגמ' במסכת סוטה, שגדול השכנת שלום בין איש לאשתו עד כדי שהקב"ה התיר למחות שמו המפורש במי סוטה, שבדיקתה עשויה לטהר אותה מחשד ולהשיבה לבעלה!

ברם, כל זאת כאשר בה"ד בעצמו הוא זה שבוחן האם מציאותית קיים סיכוי לשלום בית או לאו. אך כשאחד מבעלי הדין מופיע ובפיו 'תביעה' – חייבו את הצד שכנגד בעשיית 'שלום בית' – הרי שבה"ד מטיל ספק גדול מטבע הדברים בתביעה כפי שהוסבר – וכי ניתן 'לחייב' את השני בשלום בית ?

ובכן. האמת – כך היא; במיעוט מהמקרים ממש – אכן התביעה כנה היא -ואז לעיתים אכן היא מתקבלת. בה"ד בוחן ושם ליבו לכך שהמבקש שלום בית חפץ ובתמים להשכנת שלום בבית, מוכן לעשות לשם כך כל מאמץ, הן מזמנו הן מאונו והן מהונו, והוא מציג מצג לפיו הוא באמת ובתמים אינו יודע מדוע הגיע המצב לאן שהגיע או אף אם יודע ותולה את הקולר למצב באשמתו – אך בה"ד מבחין כי באמת ובתמים הוא מוכן מהיום והלאה לעשות כל שביכולתו ע"מ למנוע את המשבר הבא ואדרבה – לרומם ולהזניק את הבית לפסגת ההצלחה של הזוגיות – הרי שהתביעה 'תתקבל' – בה"ד יורה לצד שכנגד לפנות לייעוץ זוגי שיומלץ ע"י בה"ד לסדרת טיפולים ובאם הצד שכנגד יסרב – על אף שלא ניתן יהיה כמובן להכריחו 'להשלים' עם זולתו תרתי משמע – הרי שזה ייאלץ לישא את אשמת פירוק הבית חלילה על כתפיו על כל המשתמע מכך – כשעיקר העיקרים הינו תשלום הכתובה, באם המסרב לשלום המוצע הוא גבר או הפסד הכתובה – באם הסרבנית היא אישה, שהרי מי שפירוק הבית נגרם בשלו חייב לישא בתשלום / בהפסד של דמי הכתובה ) טור, אהע"ז סי' קי"ח(.

מסיבה זו – כידוע – מצויה תביעת 'שלום בית' בתחום שיפוטו הבלעדי של בית הדין הרבני ואין כל אפשרות להגיש תביעה זו לבית המשפט לענייני משפחה – משום שכאמור – תביעה זו היא תביעה הכרוכה בגירושין – שאף הם מצויים אך ורק בתחום שיפוטו של בה"ד הרבני.

אולם יש לשאול, כיצד יידע אכן בה"ד האם התביעה המונחת לפתחו ל'שלום בית' הינה תביעה אמיתית וכנה או שמא תביעה מזויפת שכל תכליתה הינה התשת הצד שכנגד כמובן ?

בספר 'שורת הדין' ובכמה פסקי דין הובאה דעתו של אב"ד חיפה כב' הדיין הגר"א אטלס זצ"ל שקבע 'אמת מידה' לפיה לעיני בית הדין יעמדו שני נתונים מרכזיים בבואם לבחון את כנותה של תביעה ל'שלום בית'; מבחן ה'כנות' ומבחן ה'סיכוי' .

מבחן הכנות – הינו מבחן כפי שנתבאר קודם לכן. בה"ד ישאל את התובע/ת לשלום בית – אם אכן הינך כנה בדרישתך לשלום בית – האם אתה מוכן לעשות בשביל כך הכל? ברי כי באם המבקש/ת כן אכן מעוניינים בכל מחיר באי פירוק התא המשפחתי הרי שיהיו מוכנים לעשות בשביל כך )כמעט( הכול, הקדשה של שעות רבות מזמנם, טרחת הנסיעות לייעוץ, התשלום הלא מועט שאלו טומנים בחובם, ועוד ועוד. באם בעל הדין מסרב ואפי' לחלק מדרישות אלו – או ק"ו לכולם – אות הוא כי אינו מעוניין באמת ובתמים בשלום בית – שכן באם היה מעוניין – לכלום היה נחשב בעיניו הפסד של יום עבודה בעבור נסיעה לייעוץ וכד'.

מבחן הסיכוי – הינו מבחן רחב בהרבה, על פניו. ברי לכל כי זוג נורמטיבי המצוי באמצע חייו ובנוסף מטופל בכמה ילדים בלעה"ר, – סיכוייהם מכל בחינה שהיא לבסס את שלום ביתם גבוהה בהרבה מזוג ללא ילדים/ כאלו הנשואים שנה או שנתיים ש"אין להם הרבה מה להפסיד" מפירוק הקשר .

נקודה מעניינת נוספת הניתנת לבחינה היא כי בזוגות שאינם שומרים תורה ומצוות ומטבע הדברים פעמים רבות עומק התא המשפחתי שלהם רופף, כמובן מאליו – ובפרט כשאלו נשואים זמן מועט, וללא ילדים וכו' – ברי כי ע"פ הנ"ל וכן ניתן לבחון במציאות – כמעט ואין ל'שלום בית' סיכוי – ולכן מן הסתם היא לא תתקבל .

הרב אטלס מוסיף נקודה מעניינת לפיה אל לבה"ד לבחון במבחנים אלו את כנות הצדדים בעת עומדם בפני בה"ד מפני שייתכן שישנם צדדים המשמשים 'שחקנים טובים' ומציגים הצגה מעולה כביכול פניהם ל'שלום בית' – כאשר בפועל רצונם האמיתי להתיש את זולתם במו"מ – או לחילופין להוכיח כי הגירושין יצאו ממנו ולחסוך/ להרוויח בכך את תשלום הכתובה, וכן להיפך – ייתכן שעקב ההליך המשפטי הצדדים טעונים וממילא נראים פחות אמינים במהלך הדיונים – אלא יש לבה"ד לבדוק לעומק ולפשפש כיצד הייתה התנהגות הזוג במהלך חיי הזוגיות ביניהם שקדמו להליך השיפוטי – אם ע"י הזמנת עדים, אם בחקירות ובאמצעים אחרים – וע"י כך יוכלו לנסות ולהכריע האם התביעה לשלום בית כנה אם לאו .

לסיכום: תביעה לשלום בית הינה תביעה רגישה ביותר אשר סיכויי הקבלה שלה נמוכים ביותר. מומלץ להסתייע במייצג טוב אשר יידע להציג את התביעה בצורה ניאותה ע"מ שתתקבל. כבר נתבאר שבבה"ד הרבני הייצוג הטוב ביותר הוא ע"י טוענים וטוענות רבניים הבקיאים ברזי ההלכה ומכירים את שפת הדיינים והלך רוחם.